משואה לתקומה.
מסמך אחד, שתי מלחמות ושלושה אחים-
סיפור משפחתי

החיפוש בארכיון ארולזן

לאחרונה איתרתי בארכיון ארולזן מסמך אחד שמקפיא רגע מצמרר בהיסטוריה המשפחתית שלי.
אליהו סמורוג, שבוי מלחמה ישראלי בשבי המצרי במהלך מלחמת העצמאות, מבקש ב 06/12/1948 מנציגי הצלב האדום לחפש עבורו את אחותו הבכורה רחל ואת האחות הקטנה רגינה, בעלה שמחה ובתם הקטנה ליזה. (עליזה)
או במילים אחרות, אח של סבתא שלי, מבקש לאתר עבורו את אחותו ואת סבתא וסבא שלי ובתם/אמי.
אליהו סמורוג- צלב אדום שבי מצרים

גורל המשפחה במהלך המלחמה

איך הגיע אליהו לשבי המצרי? היכן נמצאו באותה העת האחיות שלו ומדוע לא שאל לגורל הוריו?
 
הכל התחיל והכל נגמר ביום הראשון של מלחמת העולם השניה 01/09/1939 .
 
הגרמנים פתחו במתקפה אוירית קשה של מאות מטוסי מסרשמידט שתקפו במשך ימים את ורשה בירת פולין- מקום מגוריה של משפחתי.
אליהו, שעוד טרם המלחמה החל להסדיר את עלייתו לארץ באמצעות תנועת הנוער אליה השתייך, ברח מורשה המופצצת ב 09/09 והחל בנדודים מזרחה, במטרה להגיע לאונית המעפילים שתקח אותו לארץ ישראל.
רחל ורגינה אחיותיו של אליהו, מתמהמהות עוד מספר חודשים בורשה אך נמלטות אף הן מהתופת, לא לפני שסבתי רגינה מתחתנת חתונה חפוזה עם סבי שמחה וולברגר ב- 22/11/1939.
אליהו, שהיה בוילנה בהכנות לקראת עליה לארץ, שמע שהאחיות שלו ברחו לביאליסטוק בשטח הרוסי והחליט להפגש איתם.
אליהו התאכזב לשמוע שאחיותיו לא לקחו עימם את ההורים שלהם, אשר העדיפו להשאר בורשה.
הוריהם, שהיו בעלי מפעל משגשג בורשה , ואשר סחרו אף עם הגרמנים טרם המלחמה, החליטו, מתוך אמונה שגויה, שעדיפים הגרמנים על הרוסים, ומשכך, בחרו להשאר בגטו שהחל להסגר עליהם.
משפחת סמורוג לפני המלחמה

משפחת סמורוג לפני המלחמה.  יושבים מקדימה- יוסף ושרה סמורוג.
מאחור מימין לשמאל- רחל הבכורה, אליהו בן הזקונים ורגינה.

ביאליסטוק היתה מוצפת באותה עת באלפי פליטים יהודיים שברחו מאזור הכיבוש הגרמני אל עבר הרוסים. הרוסים דרשו מכל פליט למלא טופס בו הוא מצהיר לאן הוא רוצה להגיע.
מי שביקש להמלט לשטח הרוסי הועלה על משאיות אשר שלחו אותו בחזרה לורשה אל התופת הגרמנית ומי שביקש לחזור לאזור הגרמני נשלח על ידי הרוסים לגלות ארוכה בערבות סיביר.
רחל ורגינה ובעליהם, אשר ביקשו לחזור להוריהם בורשה, הועלו על משאיות אשר הגלו אותם לעיר טורקיסטן בערבות קזחסטן.
 
כך התפצלה לה משפחת סמורוק-
שרה ויוסף, ההורים נשארו בגטו ורשה עד שהוצאו להורג ב 1942 על ידי הנאצים.
האחיות רגינה ורחל ובעליהם, התגוררו כל שנות המלחמה בקזחסטן הרחוקה.
ואליהו, לאחר תלאות רבות, עולה לארץ באפריל 1940, מתחנך בכפר הנוער בן שמן, מכיר את אשתו הראשונה, נולד להם בן משותף, הם מתגרשים והוא מחליט לעבור עם בנו בתחילת 1947 לגור בקיבוץ "ניצנים" על גבול מצרים.
 
במהלך מלחמת העצמאות, הותקפה ונכבשה ניצנים על ידי הצבא המצרי לאחר קרב קשה שבסופו 36 לוחמים ותושבים מצאו את מותם ו 105 הנותרים נלקחו לשבי המצרי וביניהם, אליהו סמורוג.
לאחר מספר חודשים בכלא המצרי הגיעו נציגי הצלב האדום לבקר את השבויים הישראליים.
אליהו, אשר יודע טרם נפילתו בשבי, לאחר שמלחמת העולם הסתיימה והגיעו העדויות לגבי השואה, כי הוריו נספו בגטו ורשה, ביקש מהצלב האדום לאתר עבורו את אחיותיו אשר באותה עת עדיין היו פליטות חסרות מעמד באירופה שלאחר המלחמה.
 
רגינה ובעלה, אשר שבו מהגלות הקשה בערבות סיביר, אותרו באותה העת במחנה העקורים האמריקאי Rosenheim על אדמת גרמניה, חובקים את בנותיהם, שרה וליזה (אמי) בשלבי התארגנות לקראת עלייתן ארצה.
רחל ובעלה שהו אף הם באותה עת במחנה עקורים windsheim על אדמת גרמניה בדרכם לארץ.
 
סוף דבר
במהלך חודש מרץ 1949, לאחר תום מלחמת העצמאות ובמסגרת הסכם רודוס, הוחזר אליהו לארץ עם יתר שבויי המלחמה.
מספר חודשים אחרי חזרתו מהשבי, מגיעות לארץ באוניות עולים שונות, אחיותיו של אליהו ושלושתם מקימים בתים במדינת ישראל.
 
מסמך אחד, שתי מלחמות ושלושה אחים!

אודות המחבר

2 תגובות
  1. עודד איל

    סיפור מרתק . כל הכבוד לך על איסוף הפרטים ותיעוד האירועים.

השארת תגובה