המצבה הקדומה ביותר בבית העלמין היהודי היא מ-1560, ולפי מפקד האוכלוסין מ-1774 ישבו בעיר 8 משפחות יהודיות אשר מנו 43 נפשות. במפקד 1910, מנתה הקהילה היהודית 3,178 נפשות מתוך אוכלוסייה כללית של 7,815 נפש (כ-41% מאוכלוסיית העיר והקבוצה האתנית הגדולה ביותר)

במפנה המאות ה-19 וה-20 כיהן כרב העיר, הרב פנחס משה בורשטיין עד ל-1906, לאחריו הרב ד"ר שמואל פרייפלד עד ל-1936, ולאחריו רבי ברוך הגר.

בעיר הייתה פעילות חסידית ענפה; רבי שמואל שמעלקא רובין (נכד רבי נפתלי מרופשיץ ורבי שלום מבעלז) כיהן כאדמו"ר בין השנים תרל"ה עד לפטירתו בשנת תרס"א. אחריו מילאו את מקומו בנו רבי פנחס מנחם מנדל שכיהן באדמו"רות עד שנספה בשואה וחתנו, רבי חיים אלטר דכנר – שכיהן כראב"ד עד פטירתו בשנת תרצ"א. ערב השואה פעלו בעיר תשעה בתי כנסת מתוכם ארבעה בתי כנסת חסידיים. ואדמורי"ם רבים היו פוקדים את העיר בקביעות לשבתות ולפגישות עם קהל חסידיהם. (הבולטים שבהם: האדמו"ר ישראל הגר, האדמו"ר מנחם נחום פרידמן (בויאן), האדמו"ר מסדיגורה אברהם יעקב פרידמן (השני) והאדמו"ר חיים הגר (אוטיניה))

האדמו"ר רבי חיים מרדכי רוזנבוים מנדבורנה קבע את משכנו וחצרו בעיר, לאחר מלחמת העולם השנייה עלה לא"י וקבע משכנו בירושלים, יפו ובסוף חייו בגבעת רוקח בבני ברק.

אחד מהאדמו"רים לבית ויז'ניץ, רבי ברוך הגר, צעיר בניו של ישראל הגר (אהבת ישראל) כיהן מ-1936 כרב המקום, והוא מייסדה של חסידות סרט ויז'ניץ. לאחר מלחמת העולם השנייה הוא קבע את משכנו בחיפה, ושם קיימת עד היום שכונה של חסידי סערט ויז'ניץ.